נחירות ודום נשימה -ההשפעה על מערכות הגוף והפתרון החדשני של חמצן סינגלטי

נחירות ודום נשימה -ההשפעה על מערכות הגוף והפתרון החדשני של חמצן סינגלטי

מבוא

נחירות ודום נשימה חסימתי בשינה (OSA) אינם תופעות שוליות או "מטרד לילי" בלבד. מדובר בתסמונת רחבה עם השלכות בריאותיות, פסיכולוגיות וחברתיות. כיום ידוע היטב כי נחירות ודום נשימה משפיעים לא רק על איכות השינה אלא על כמעט כל מערכת בגוף.

על פי סקירתה של ד"ר יעל אברהם (2025), שילוב בין נתוני מחקר קליניים וביולוגיים מצביע על מנגנון מרכזי: עומס חמצוני ודלקתי כרוני שנגרם מהפסקות נשימה חוזרות, מוביל לשרשרת תופעות רב־מערכתיות. כאן נכנס לתמונה החמצן הסינגלטי (¹O₂) במינון נמוך, המופק ללא קרינה, כטכנולוגיה הורמטית שמסוגלת "לכוון מחדש" את מערכות ההגנה של הגוף.

ההשפעה על מערכות הגוף

1. מערכת הנשימה

נחירות: רעידות ברקמות הגרון פוגעות באיכות השינה ומביאות לנפיחות כרונית.

דום נשימה: חסימה מלאה או חלקית של דרכי האוויר → ירידה בחמצון הדם, תחושת חנק, יקיצות חוזרות.

השפעות משניות: פגיעה בריריות, ירידה באלסטיות של השרירים המקומיים.

2. מערכת הלב וכלי הדם

תנודות חוזרות בריווי חמצן מובילות לעלייה בלחץ הדם.

הפעלה כרונית של המערכת הסימפתטית (״fight or flight״) מעלה סיכון ליתר לחץ דם, הפרעות קצב ושבץ מוחי.

דלקת כרונית תורמת לטרשת עורקים מוקדמת.

3. מערכת העצבים

שינה מקוטעת → פגיעה בזיכרון, ריכוז ויכולת קוגניטיבית.

מצב רוח ירוד, דיכאון וחרדה – שכיחים יותר בקרב הסובלים מדום נשימה.

עומס על מערכת העצבים האוטונומית (פגיעה באיזון בין סימפתטי לפרה-סימפתטי).

4. מערכת האנדוקרינית והמטבולית

ירידה באיזון הורמונלי, כולל קורטיזול וגרלין.

עלייה בתיאבון והשמנה, שיוצרים מעגל סגור המחריף את דום הנשימה.

סיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 עקב עמידות לאינסולין.

5. המערכת החיסונית

דלקת כרונית, עלייה בציטוקינים פרו־דלקתיים (IL-6, TNF-α).

ירידה ביכולת הגוף להתמודד עם זיהומים.

תרומה להחמרת מחלות כרוניות קיימות (COPD, אסתמה).

חמצן סינגלטי במינון נמוך – איך הוא פועל?

סקירתה של ד"ר אברהם מציגה את החמצן הסינגלטי כגורם הורמטי טבעי:

הפעלה של Nrf2-Keap1 – שדרוג מערכות נוגדות חמצון פנימיות (SOD, קטלאז, HO-1).

הפחתת דלקת מקומית ומערכתית – ירידה בציטוקינים פרו־דלקתיים, ירידה בבצקת ברקמות דרכי האוויר.

שיפור טונוס השרירים בלוע – הפחתת קריסת דרכי האוויר.

שיפור איכות השינה – פחות יקיצות, שינה עמוקה ורציפה יותר.

ויסות מערכת העצבים האוטונומית – מעבר חלק בין שלבי השינה, ירידה בעומס סימפתטי.

יתרונות הטכנולוגיה

שימוש לא פולשני – המכשיר פועל בחלל החדר, ללא מסכות, ללא חיבור לגוף.

בטיחות גבוהה -החמצן הסינגלטי מתפרק לשברירי שניות, ללא הצטברות או רעילות.

השפעה רב־מערכתית -לא רק פתרון לנחירות, אלא גם שיפור באנרגיה יומית, במצב הרוח ובתפקוד הזוגי.

התמדה גבוהה – בהשוואה ל־CPAP, קל הרבה יותר להשתמש באופן רציף.

סיכום –-בריאות הגוף ובריאות הבית

נחירות ודום נשימה הם בעיות בריאותיות עמוקות עם השלכות על כל מערכות הגוף. הפתרונות הקיימים אינם מתאימים לכל אחד, ולעיתים קשים ליישום. הטכנולוגיה של חמצן סינגלטי במינון נמוך, על פי סקירתה של ד"ר יעל אברהם, מציעה גישה חדשה: גירוי עדין שמפעיל את מנגנוני הריפוי של הגוף עצמו, משפר את הנשימה בלילה, מפחית עומס מערכתי – ובסופו של דבר גם מחזיר את השקט, הבריאות ושלום הבית.

כשאדם ער -למה הוא לא נוחר?

בזמן ערות, גם כשהאדם שוכב על הגב, השרירים של הלוע, הלשון והחיך הרך שומרים על טונוס (כיווץ בסיסי). המוח שולח כל הזמן פקודות קטנות לשרירים האלה, כדי לשמור על מעבר אוויר פתוח. לכן כמעט אף אחד לא נוחר כשהוא ער – כי השרירים עובדים.

בשינה – מה משתנה?

כשהולכים לישון, במיוחד בשלב השינה העמוקה, יש ירידה טבעית בטונוס השרירים. אצל חלק מהאנשים (במיוחד עם גיל, משקל עודף, עייפות או בעיה אנטומית) השרירים נעשים רפויים מדי. אז החיך הרך או בסיס הלשון נשמטים לאחור → נוצר רעש נחירה או חסימה מלאה (דום נשימה).

איפה נכנס החמצן הסינגלטי?

החשיפה לחמצן סינגלטי במינון נמוך לא מחזירה את האדם למצב "עֵר", אבל היא גורמת:

שרירי הלוע שומרים על יותר טונוס גם בשינה – כמו בערות, אבל במידה עדינה, בלי להעיר את האדם.

הבצקת ברקמות יורדת -כך שהמעבר רחב יותר ולא נחסם בקלות.

מערכת העצבים האוטונומית מאוזנת – המעבר בין שלבי השינה יציב יותר, בלי נפילות חדות בטונוס.

דמיון ושוני

דומה: גם בערות וגם בחשיפה לחמצן סינגלטי, דרכי האוויר נשמרות פתוחות בזכות שרירים מתוחים מספיק.

שונה: בערות המוח מפעיל באופן אקטיבי; בשינה עם חמצן סינגלטי – יש "גיבוי טבעי" דרך הורמזיס שמונע נפילה מוגזמת בטונוס. 

לא כל מי שיש לו דום נשימה נוחר, ולא כל מי שנוחר סובל מדום נשימה.

הקשר בין נחירות לדום נשימה

נחירות הן ביטוי לרעד של הרקמות בדרכי האוויר העליונות.

דום נשימה חסימתי הוא חסימה מלאה או כמעט מלאה של דרכי האוויר, שמפסיקה את זרימת האוויר לגמרי.

רבים מהסובלים מדום נשימה נוחרים קודם – כלומר הנחירות הן "סימן מקדים" או שלב קל יותר באותו רצף בעיה.

נתונים אפידמיולוגיים (מתוך מחקרים גדולים בארה״ב ואירופה)

כ־90% מהחולים עם דום נשימה חסימתי נוחרים באופן כרוני (Snoring is highly prevalent in OSA).

לעומת זאת, רק כ־30-50% מהנוחרים הכרוניים סובלים גם מדום נשימה חסימתי.

כלומר:

כמעט כל חולה דום נשימה נוחר,

אבל לא כל נוחר חולה בדום נשימה.

פילוח כללי באוכלוסייה הבוגרת

נחירות כרוניות: כ־40-50% מהגברים, 20-30% מהנשים.

OSA (דום נשימה חסימתי בינוני–חמור): כ־10-15% מהגברים, 5-7% מהנשים.

OSA עם נחירות בולטות: הרוב הגדול (כ־8-12% מכלל האוכלוסייה הבוגרת).

OSA ללא נחירות ("silent apnea"): מיעוט – בערך 10% ממקרי דום נשימה, לרוב אצל נשים וקשישים, שם הקריסה היא בעיקר פנימית בלי רעידות חזקות.

 לסיכום:

רוב חולי דום נשימה נוחרים (כ־90%).

אבל רק חלק מהנוחרים (שליש-חצי) באמת סובלים מדום נשימה.